מילים כמו 'יעיפו אותך מהסמינר' כבר אינן מהלכות עליה אימים. יעיפו? מצוין, זה יהיה הסוף לסאגה. אל תדאגו, יש לה לאן ללכת. חנות הנעליים בקצה הרחוב מחפשת מוכרת ובעוד חודשיים היא נהיית בת שבע עשרה, יכולה לעבוד ולקבל משכורת…
כאשר איומים אינם מועילים, כיצד ניתן לגרום לבת להיות יציבה במסגרת ולא לעזוב אותה? כיצד בונים אמון במסגרת ומשמרים אותו?
"על מנת שתלמידה תישאר במסגרת, היא חייבת להרגיש שייכת ומחוברת אליה", אומרת הגברת אסתר רוזמן, מנהלת רשת תיכונים לבנות בסיכון, יועצת ובעלת ניסיון מעשי רחב במיוחד. הבעיה מתחילה אצל בנות שנמצאות שלב אחרי, שכבר אינן מחוברות למסגרת. מה עושים אז? "כדי לסייע לבנות מנותקות שאינן נותנות אמון באיש, בפרט לא במבוגרים ועל אחת כמה וכמה שלא באלה השייכים למסגרת לימודית, עלינו להגיע למקום בו אנחנו הופכים משמעותיים בחיי הנערה. בתיכונים שלנו אנחנו משקיעים המון בבניית הווי חברתי מגבש, בטיולים, במחנות ובקורסים מקצועיים מאד כדוגמת איפור, אפיה קונדיטורית ועוד, אך אם תשאלו אותי, עם כל הכבוד לאילו, לא הם העיקר. בעיני, הבסיס ממנו הכל מתפתח הוא העבודה הפנימית. העבודה על הפיתוח האישי של כל תלמידה ושיקום האמון שלה בסביבה. התלמידות שלנו יודעות שהמוסד שלנו אינו רק מסגרת לימודית, אלא מרכז הכשרה לחיים. הן מקבלות כלים להתמודדות ולשילוב מיטבי בקהילה ובמשפחה. הנוכחות בלימודים וההישגים שלהן משמשים כלי רב עוצמה להעלאת הערך העצמי ובניית תחושת השווי בקבוצת השווים ואנחנו עמלים להשתמש בו. גם הקשר הקרוב עם צוות התיכון נוטע בבנות כוח והופך את הצוות לדמויות משמעותיות בחיי התלמידות".
"בשורה התחתונה, לדעתי מפתח הזהב לשמירה על יציבות נערה בכל מסגרת שהיא מורכב מ: קשר עמוק ואוהב, עקביות, עמידה על כללים והצבת גבולות מתוך רגישות, אכפתיות והתעניינות אמתית".
"הבסיס בעמידה מול הבנות שלנו, ובעיני הבסיס החינוכי בעמידה מול כל בת שהיא, היא שקיפות, אמת וכנות", אומרת הגברת יעל דוניר, מנהלת מרכז 'בינו' לבנות. "כדי ליצור שייכות למסגרת, ולא משנה אם מדובר במסגרת לימודים, מסגרת ביתית או מסגרת כמו שיש לנו כאן במרכז, עלינו לרכוש כבוד בסיסי לכל בת באשר היא בלי כל קשר למקום בו היא נמצאת. לצד ההבנה וההכלה עלינו להציב את גבולות המקום, שוב, בין בית ובין מוסד לימודי, בצורה ברורה אבל מדודה. ריבוי כללים יגרום לנערה לא לעמוד בהם, קווים אדומים מעטים אבל ברורים יאפשרו לה להתקדם. במרכז 'בינו' הבנות מקבלים כלים לחיים. יש למקום שלנו כללים אבל ברור לכל בת שהם לטובתן, והאכפתיות הזו משאירה את הבנות במסגרת. לצד המסגרת הכללית, קיום הקשר הפרטני של כל בת עם החונכת שלה, שמלווה אותה, מסייעת כשצריך, מהווה כתובת לשיחה ומסייעת לנערה לקום מנפילה ולהמשיך הלאה. האמון המלא שיש בין הנערה לחונכת והמצב בו אין הסתרות מאפשר לנו לעבוד ולהתקדם".
הגברת יסמין בנין , מנהלת מחלקה לניהול נוער חרדי-דתי, אגף הרווחה פתח תקווה, מוסיפה מחדדת את הדברים לטיפ קטן נוסף. "בעיני הכלי החשוב ביתר הוא לבנות יחסים של אמון ושיתוף בין הנוער לבין המערכת. ברגע שהנערה מאמינה בכוונות הטובות שיש למערכת, בעובדה שסגל הצוות רואה אותה, חושב עליה ואכפתי כלפיה, היא מפתחת אכפתיות מצידה ולא תמהר לעזוב את המסגרת. אני אישית נוהגת לשתף את הנערות בחוויות שלי וכך נותנת להן את התחושה שאני רואה אותן בגובה העיניים ולא מתנשאת מעליהן. ככלל, ככל שאני משתפת יותר את הבנות הן מחזירות באותו מטבע ומשתפות אותי בעובר עליהן. מן המקום הזה אני קוראת גם להורים. נערות מתבגרות צריכות להרגיש בעלות ערך ושיתוף בשאלות מן החיים, בהתמודדות וסתם בחיי היומיום יוצר קשר שאף דרך אחרת לא תוכל ליצור".
