נחת לשכינה או לשכנה? \ הרב אורי זוהר זצוק"ל
לפני פטירתו של הרב זוהר זצוק"ל הצליח צוות בינו לשמוע ממנו מספר מילים על התמודדות נכונה עם נערים במצוקה. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.
מציאות חיינו, מציאות בה מסתובבים סביבנו אלפי נערים ונערות מבולבלים, מחייבת אותנו לחשבון נפש ובירור נוקב. לא יהיה זה נכון לחפש אשם נקודתי כזה או אחר אלא להתבונן במהלך הרוחני המתחולל בדורנו, מהלך שלא ניתן להתעלם ממנו ועלינו להעמיק מעט בכדי להבינו.
תפקיד האבות בעם ישראל הוא להעביר את התורה לבניהם. כל יהודי נמצא בנקודת אמצע הנמצאת בין דור אבותיו ומוריו מהם הוא קיבל את התורה, לבין דור בניו ותלמידיו להם הוא חייב להנחיל אותה כדי שלא תתנתק השלשלת חס וחלילה. בנקודת האמצע נמצא כל אדם במקום של מושפע ובמקום של משפיע ותפקידו לחבר בין השניים; להשפיע נכון מתוך מה שקיבל בהשפעה מאבותיו.
מה פירוש הדבר להשפיע נכון? לזקק את ההשפעה ולהתאימה. יחד עם ציווי העברת המסורת אין להעלים את העין מן העובדה שקיימת גם מציאות של ירידת הדורות. כל דור מתרחק מקודמו. בכל דור קיימים כוחות חיצוניים הולכים ומתגברים המושכים את הדורות המאוחרים יותר להתרחק מקודמיהם. ההנהגה של ירידת הדורות מחייבת מאבק בלתי פוסק נגד התרחקות הדור הבא, כאשר המאבק הזה מוטל על כתפי הדור הקודם: על האבות ולא על הבנים ונצחונו מהווה את נס היותנו עם אחד לאורך כל ההיסטוריה האנושית.
בבואנו לגשת אל מלאכת החינוך עלינו להבין כי ירידת הבנים היא לא "מקרה אומלל שקרה לנו", אלא ירידה מתוכננת על ידי בורא עולם מששת ימי בראשית, ויעודה להגיע אל תכלית הטוב שאין למעלה ממנו. לכן עלינו לשנות מכל וכל את יחסנו לתופעה. נער מתמודד או כל נער שגיל ההתבגרות עובר עליו בסערה אינו 'ילד לא מוצלח', אלא נער שהתמודדותו מיועדת להביא את העולם אל תיקונו. רק לאחר שנבין את הסוד הזה נוכל לגשת אל תפקיד מעבירי המסורת. רק לאחר שנבין את הסוד נדע איך להתייחס לתפקידנו בצורה מתאימה.
מהי הדרך המתאימה? דרך המתאימה לצורכי הדור. דרך המעבירה את המסורת מתוך הבנה וקבלה כי אינה דומה הצורה בה אני קיבלתי את התורה מאבותיי לצורה בה נכון לילדי לקבל אותה ממני.
ירידת הדורות מחייבת אותנו להתאים את צורת העברת המסורת לצורה תואמת דור, וגם במקרים של נפילה, עלינו לסייע לנער לקום בצורה המתאימה לבני דורנו ולא בצורה שהתאימה לנו כאשר הינו ילדים. כך למשל, דרשות 'מוסריות', 'תורניות' ו'ערכיות' אינן עוזרות כיום למתמודדים. ידע אינו מה שחסר היום למתמודדים (ובכלל, ידע שאינו מותאם ליכולות המקבל כמעט לעולם לא יעזור, קל וחומר אם הוא נדרש השכם והערב).
להיפך, העמסת ידע, כעס ודרשות מוסר מול הבן המתמודד יגישו כמעט תמיד תוצאה הפוכה ממש. כי הבן 'מקבל המוסר' חייב, פשוט חייב, להתגונן מולו ובהכרח שהוא נאטם. כמו שאומרים – הדברים נכנסים באוזן אחת ויוצאים מהשנייה (ואם תרשו לי להוסיף, לבסוף הם כלל לא נכנסים).
כלל ידוע הוא ששכנוע אינו דרך יעילה לשינוי עמדות, להיפך, הוא גורם לשני, במקרה זה הבחור, להתבצר יותר ויותר בעמדותיו, להתעקש, לחזור שוב ושוב על הגיגיו, לשכנע בהם את עצמו ולהגיע לתוצאה של נזק בלתי הפיך חס ושלום. במידה והמטרנו על הנער שיחות מוסר ותוכחות רבות, ליבו יאטם כלפיהם וכך כאשר יגיע הרגע בו אפשר יהיה לחדור אל ליבו, הוא יהיה כבר אטום ומבוצר חלילה – תוצאת ההפגזה הבלתי פוסקת שלנו עליו.
הנהגת ה' המצופה מאיתנו בהנחלת המסורת מחייבת אהבה וקבלה, הכלה וסבלנות. העיקרון הוא אחד: לדלג מעל כל ההפרעות החיצוניות ולהגיע אל הנקודה הפנימית המוסתרת בתוך הקליפות של דורנו, והנקודה הזאת היא נקודת האהבה כפי שהורו לנו גדולי הדור (בספר 'בוסר המלאכים' של דן טיומקין מובאים עשרות ציטוטים מדבריהם וכדאי לראות את הדברים בפנים).
*
אחד הדברים שמפריעים להורים לתת לבנם מענה ספציפי המותאם לצרכיו ורצונותיו הוא הלחץ מ'מה יגידו השכנים'. הורים עשויים לדעת כי ישיבה פחות נחשבת תתאים לבנם יותר מישיבה נחשבת ובכל זאת לשלוח אותו לישיבה הנחשבת כדי 'לא להזיק לו בשידוכים'. כדי לא להזיק לשידוכים או כדי שהשכנים לא ידברו על הישיבה שבחרנו? כך, הורים יכולים גם לדעת בסתר ליבם כי כעת נכון להרפות מבחור ולא להכריח אותו לבוא איתם לבית הכנסת ועדיין להתעלם מן הידיעה ולהכריח אותו לקום לתפילה, רק בכדי שלא יגידו עליהם מילים לא טובות.
המחשבה הזאת על מה שיגידו עלינו ומה שיחשבו עלינו מזיקה לחינוך מאוד. באנו לעולם הזה על מנת לעשות נחת רוח לשכינה ולא לשכנה. לכן צריך להתחזק בעניין, להשתחרר ממקובעויות ממוסדות ולעשות בירור נכון מה יוכל לעזור לנער, איך נכון להתייחס אליו ומה יוכל לסייע לילד המתמודד לחזור הביתה בהקדם.
בתפילה שבקרוב נזכה לראות בשוב לב בנים על אבות ובנות על אימהותיהן, במהרה בימנו אמן.
_________
תומלל מתוך שיחה שנמסרה להורים לנוער מתמודד.
