סמכות לגיטימית וסמכות כוחנית / חנוך דרורי יועץ חינוכי ומנהל חינוכי בחיידר 'אחיעזר' בבית וגן, מדבר על סמכות לגיטימית וכוחנית בגיל הנעורים
אנשים מדברים על גבולות, הרחקתם ושינויים בגיל ההתבגרות. הם צודקים אבל לא רק. הגבולות הם חלק קטן מתוך מערכת שלימה של סמכות והמערכת הכוללת היא זו שצריכה עבודה והתאמה, לא רק הנתון הקטן בתוכה.
"הרבה פעמים אנחנו טועים לחשוב שסמכות נמדדת על פי היכולת שלנו להציב לנערים גבולות", אומר הרב חנוך דרורי יועץ חינוכי ומנהל חינוכי בחיידר 'אחיעזר' בבית וגן. "סמכות היא מערכת שלימה המורכבת קודם כל מקרבה לעולמו של הנער. אני מקבל סמכות ממי שאני סומך עליו. ועל מי אני סומך? על מי שרוצה בטובתי ומי שסמוך אלי. כדי שאוכל לומר על מישהו שהוא סמוך אלי הוא צריך להכיר אותי, את האישיות שלי, את קצב ההתפתחות שלי, את הגיל בו אני נמצא ואת היכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלי. שמעתי ממנהלים על מציאות עצובה בה הורה הגיע לאסיפת הורים בת"ת ועצר בחדר המנהל כדי לברר איפה לומד הילד שלו. הוא בד' או בו'? בכיתה הראשונה או החמישית? איך אתה יכול לומר שאתה סמוך אל הנער אם אין לך מושג אפילו בן כמה הוא?"
לכן, הצעד הראשון בבניית סמכות הוא בניית הסמוך – ההכרות הקרובה עם הנער, רק לאחר מכן ניתן להתחיל לעבוד על הסמכות, בהתאמה לגיל ההתבגרות. "כחלק מתוך מערך הסמכות יש מספר נתונים שאם לא נהיה מודעים להם נמצא את עצמינו עוברים מהר מאוד מסמכות לגיטימית לסמכות כוחנית".
סמכות לגיטימית, סמכות כוחנית ומה שביניהם:
מהי סמכות כוחנית?
"בואו נסתכל על מציאות בה אב שומע שהילד שלו מאזין לשירים לא ראויים בנגן. כעת הוא ניגש אליו ובסמכות כוחנית אומר לו: 'אני לא מרשה לשמוע בבית שלנו את השירים האלו, תביא לי את הנגן ואני אמחק אותם'. הילד שומע את הדברים וכעת האפשרות בידיו לקבל אותם או שלא. הוא יכול להוריד ראש ולהגיש את הנגן בהכנעה, אך הוא גם עלול לבחור אחרת ולומר – 'אוקי, אם אתם לא מסכימים לשמוע שירים כאלו בבית, אני בוחר לא להביא את הנגן ולצאת מהבית' ומה יעשה האב אז? מרגע שאבא עובר לסמכות כוחנית הוא שומט תחת רגליו את הלגיטימיות שלו ומשאיר את הדברים למשחקי כוחות. הבחור אינו שומע לאב כיוון שהוא אביו אלא בגלל שיקולי רווח והפסד מול העונש. בצורה כזו הנער עלול לסגל לעצמו התנהגות כוחנית משלו מול ההתנהגות הכוחנית שמציב מולו האב. כך, מפעם לפעם יצטרך האב להעלות את רמת הענישה והנער ילמד להעלות את הכוחניות שלו בהתאם עד למצב בו ידו של האב תישאר על התחתונה חלילה".
מהי סמכות לגיטימית?
"סמכות לגיטימית דורשת מן ההורים להתבונן קודם כל על המעשה של הנער ולהיות בטוחים שהם רוצים להתערב בו וההתערבות שלהם בעניין לגיטימית. כל עוד ההורה אינו בטח בלגיטימיות ההתערבות הנער לא יקבל אותה, אך כאשר יהיה ברור להורה מעל לכל ספק שהמעשה שהוא עושה אכן הגיוני ולגיטימי הנער יקבל את הדברים".
עומק הלגיטימיות
נניח שנכנסו לסופר-פארם ואדם בחלוק לבן ניגש אלינו ואומר: "אל תגעו כאן". מול חלוקו הלבן אנו מבינים שהוא נושא תפקיד, מכבדים ולא נוגעים.
מה יקרה אם את אותם מילים בדיוק יגיד לנו אדם בלבוש אזרחי? ייתכן ונשמע לו וייתכן שלא (סליחה, מיהו שיגיד לנו מה לעשות?)
אך מה ייקרה אם ייגש אלינו אדם בחלוק לבן ויאמר "אני מבקש שלא תיגעו, אם תיגעו אקרא למשטרה". לכאורה הוא אמור להיות מפחיד יותר ובכל זאת דווקא מול דברים כאלו אנשים רבים ילכו ויגעו בדברים שביקשו מהם לא לגעת בהם. למה? כיוון שהאיש אינו בטוח בסמכות שלו ומנסה להפעיל עלינו מניפולציות של כוח. מה אמרת, תקרא למשטרה? אדרבה, נראה אותך…
"בשביל הנער, גם המתבגר, אנחנו האיש עם החלוק הלבן. ברגע שנהיה בטוחים בסמכות שלנו הוא יקבל אותה, אם נפעיל מניפולציות כוח הוא עלול דווקא לנסות אותנו. לבדוק האם נממש את האיום".
איך מפעילים סמכות לגיטימית?
כדי להציב סמכות לגיטימית עלינו לבדוק עם עצמו שני דברים לפני כל דרישה שהיא.
- האם טובת הילד עומדת מול עיננו ולא טובתו הוא. הרבה מאוד פעמים אנחנו דורשים מן הילדים דברים שאינם באים לטובתם אלא לצורך שמירה על התדמית שלנו או למען התועלת שלנו. אי אפשר לשקר לנערים, אנחנו לא יכולים למשוך אותם בכוח להתפלל במניין שלנו 'בשבילם', לו היינו רוצים בטובתם באמת היינו הולכים לבדוק למה הם מתקשים לבוא למניין שלנו ולא מכריחים אותם להצטרף אליו.
- האם אנחנו באמת סמוכים אל הנער. האם אנחנו מכירים את הגיל? האם אנחנו מכירים את הדור ודרישותיו? (מה שעבר עלינו בגיל ההתבגרות אינו רלבנטי בעומדינו מול הילדים) האם בדקנו מה מקובל ספציפית בישיבה של הנער?
"אני זוכר מתקופת היותי בישיבה יום בו אמא של אחד הבחורים הגיעה לבקר אותו. האם הגיעה מחוץ לעיר, עמוסה סלים ואוכל והייתה נרגשת מאוד. מדובר בנער שהתקשה בישיבה ובלימוד אך האם כלל לא ידעה מכך ובהגיעה ביקשה רק לרוות א-אידשע נחת. היא עלתה לעזרת הנשים ורצתה לראות את בנה לומד. והבן אכן ישב והתנועע מעל הגמרא הפתוחה. היא ראתה אותו שקוע בלימוד ועיניה זלגו דמעות, אבל אני שמעתי אותו מתנדנד ואומר לעצמו 'אמא מתי תלכי? אמא אני לא מבין פה מילה מהגמרא! אמא העניים שלך כמו שיפודים בגב שלי. אמא אני מתחנן תלכי כבר…'. לאחר זמן מה, האם אכן הלכה, לא לפני שהיא העניקה לו חיבוק גדול בתוך תוכי חצר הישיבה. הבחור התבייש מאוד, כמובן. חיבוק הוא דבר כל כך לא מקובל בישיבה, ואני שואל אתכם במה טעתה האם? כל הדברים שלה נעשו מתוך אהבה אמתית ולגיטימית מאוד, אז למה במקום לשמח את בנה היא הכאיבה לו?"
"בגלל שהיא לא הייתה סמוכה אליו. לא היה לה מושג מהן יכולותיו האמתיות של הבן שלה ובהתאם לכך מהן הדרישות הלגיטימיות שאפשר להציב לו ולא היה לה מושג מה מקובל או לא מקובל בישיבה שלו. היא באה מהמקום שלה, לא מהמקום שלו ולכן הביקור שלה הפך משמחה לסיוט".
