כדי להבין את מתודת העבודה של מרכז 'בינו' ניקח מקרה קלאסי מאילו המגיעים אליו. יוס הוא בחור ישיבה לשעבר ובחור 'מנותק' – לא מאובחן ולא מטופל, כיום. יוס ממלא את יומו בריגושים שליליים, הוא אנטי מוסדי, עובד מכולת ומייאש את האנשים הסובבים אותו (כולל הוריו, לצערנו).

כאשר הרכז שלנו איתר את יוס והציע לו ללמוד מקצוע ללא תשלום וליהנות ממסגרת חובקת ומהנה, הוא לא הסתכל עליו. רק לאחר שבועות ארוכים של ניסיונות חוזרים ונשנים החליט יוס לבוא ולבדוק את האפשרות, ולו בשביל 'לנער' מעליו את הרכז הנודניק.

הציץ ונפגע…

לימים, כאשר הקשר עם יוס התהדק שאל אותו החונך שהוצמד לו על ידי הרכז, האם מישהו עזר לו בפעם הראשונה שנפלט מן המסגרת. "בטח", אמר יוס, "כמה וכמה אנשים ממש 'היו שם בשבילי' אבל אף אחד לא טרח ללוות אותי בימים שלאחר הקליטה במסגרת. איש לא טרח ללוות אותי בקשיי הישיבה ואף אחד לא חשב לספק לי חלופה לתוכניות הערב. בכל ערב חזרתי אל הרחובות ולכן לא פלא שמהר מאוד נפלטתי גם מהמסגרת השנייה שהותאמה לי, ובישיבה השלישית לא החזקתי מעמד אפילו שבוע".

יוס הוא דוגמא, בחורים כמותו ממלאים את רחובות ירושלים והארץ. הם 'יושבים על הברזלים', מתקבצים בכיכרות ובתוך תוכם מבקשים שמישהו יראה את הצורך שלהם וייתן להם רצף של מענים.